התקבל ערעור על פס"ד של בימ"ש מחוזי שעניינו הסדר זכויות במקרקעין

השופט ד' חשין:

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (כבוד השופטת אחיטוב-הרטמן) מיום 24.1.05, בת"א 1883/91 ו-8 תיקים נוספים שאוחדו במסגרתו. פסק הדין ניתן בגדרו של הליך הסדר מקרקעין, שהתקיים על פי פקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט-1969, בעניינם של 43 תביעות בעלות על חלקות המצויות בכפר ברא שבמשולש.

2.         ערעור זה הוא גלגול שני של ערעורים קודמים, שהוגשו בחלקם על ידי הצדדים המתדיינים עתה בפנינו. ראשיתם של ההליכים המשפטיים במחלוקת נשוא ערעור זה הייתה בבית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (כבוד השופט מ' טלגם ז"ל), שם נדון עניינו של ת"א 1883/91 הנזכר, שהדיון בו אוחד עם  13 תיקים נוספים. ביום 9.9.91 נתן בית המשפט קמא את פסק דינו (להלן - פסק הדין הראשון), שעליו הוגשו חמישה ערעורים לבית משפט זה (ע"א 7143/99 ואח'). ביום 25.5.03 נתן בית משפט זה (כבוד השופט אנגלרד) את פסק דינו (להלן - פסק הדין בערעור). לגבי חלקות מסוימות נקבע בפסק הדין כי הערעורים יידחו. לגבי חלקות אחרות נקבע כי הערעורים יתקבלו. בעניינן של חלקות נוספות - וביניהן החלקות נשוא ערעור זה -  נקבע כי הדיון יוחזר לבית משפט קמא, כדי שיכריע בשאלות עובדתיות שלא נקבעו ממצאים לגביהן, וזאת על בסיס חומר הראיות הקיים בתיק. עם זאת, קבע בית המשפט, כי בית המשפט המחוזי רשאי יהיה להורות על קבלתן של ראיות נוספות, ככל שימצא צורך בכך. בדיון בפני בית המשפט קמא (כבוד השופטת אחיטוב-הרטמן) הודיעו הצדדים כי אינם מבקשים להגיש ראיות נוספות. על פסק דינו של בית המשפט קמא (להלן - פסק הדין השני), חזרו המערערים והגישו את הערעור שבפנינו.

3.         בטרם אפנה לתיאור הרקע העובדתי, אציין כי הערעור שבפנינו עוסק בטענה אחת ויחידה, הנוגעת למחלוקת אחת מתוך כלל המחלוקות שבין כל בעלי הדין, ואין בו השגות על קביעותיו האחרות של פסק הדין השני. לפיכך, תיאור העובדות והמחלוקות שהתגלעו בין בעלי הדין שלפנינו, יתמקד אך באלו הנוגעות לערעור זה.

הרקע העובדתי

4.         המערערים הינם הבנים והיורשים של עלי תאופיק עאצי המנוח (להלן - עלי). עלי היה אחד מארבעת ילדיו של השיח' תאופיק עבדאללה עאצי המנוח (להלן - השיח' תאופיק או הסב). ילדיו האחרים של השיח' תאופיק היו מוסטפה, יוסוף והאדיה. להאדיה 3 בנות: פאטמה בדיר, עפיפה עיסא ונעמה בדיר המנוחה (להלן - בנות האדיה), והן המשיבות 5 בערעור זה. הבן יוסוף נפקד, ולפיכך חלקו בירושת השיח' תאופיק מוקנה לאפוטרופוס על נכסי נפקדים (להלן - האפטרופוס) על פי חוק נכסי נפקדים, התש"י- 1950, ועל כך אין חולק.

בראשית שנות ה-40 נערכה עסקה ביחס לשטח של 44 דונמים, המצוי בשטחן של מספר חלקות בגוש 8888 (להלן - חלקת 44 הדונמים). שטח זה היה בבעלותו של יוסוף עותמאן אבו חיג'לה (להלן - אבו חיג'לה), שגם הוא נפקד. המחלוקת שנתגלעה בין בעלי הדין הייתה, מהי מהותה של עסקה זו עם אבו חיג'לה, ומי היו הצדדים לה. שלוש צלעות היו למחלוקת זו בגלגולו הקודם של הערעור בפני בית משפט זה: הצלע הראשונה הייתה יורשי עלי, שטענו כי אבו חיג'לה מכר את כל השטח לידי אביהם עלי ולכן יש לרושמו לזכותם. הצלע השנייה הייתה בנות האדיה, שסברו כי אבו חיג'לה העביר רק מחצית מן הזכויות בקרקע לידי עלי דודן, ואילו את המחצית השנייה העביר לידי השיח' תאופיק, סבן. משכך, לפי שיטתן, יש להכיר בזכותן לקבל רבע מהשטח שבעיזבון הסב. הצלע השלישית שהייתה בסכסוך זה הוא האפוטרופוס, שהינו צד לסכסוך בשל נפקדותו של אבו חיג'לה. לטענת האפוטרופוס, לא הוכחה כלל עריכת העסקה עם אבו חיג'לה קודם נפקדותו, ולפיכך הוא הבעלים היחידים של חלקה זו. לחלופין טען האפוטרופוס, שאם אכן נערכה העסקה, הרי שמדובר בהסכם מוע'ארסה, המעביר רק מחצית מהזכויות.

הליכים קודמים

5.         בפסק הדין הראשון נקבע כי לא הוכח קיומה של עסקת מכר רגילה בין אבו חיג'לה לבין מי מהצדדים, כי אם עסקת מוע'ארסה, לפיה 50% מהזכויות בקרקע הועברו לידי השיח' תאופיק, ו-50% מהזכויות הנוספות נותרו בידי אבו חיג'לה. כפועל יוצא, חילק בית המשפט קמא בפסק דינו הראשון את חלקו של השיח' תאופיק בין ארבעת יורשיו. מאחר שאחד הבנים (יוסוף) היה נפקד, קיבל האפוטרופוס את חלקו בירושה. חלקו של אבו חיג'לה עצמו עבר אף הוא לידי האפוטרופוס, בשל נפקדותו כאמור. על פסיקתו זו של בית המשפט קמא ערערו יורשי עלי לבית משפט זה, ובערעורם חזרו על טענתם לפיה אבו חיג'לה העביר לעלי, ולו בלבד, את מלוא הזכויות בחלקת 44 הדונמים.

6.         בפסק הדין בערעור נפסק כי אין להתערב בממצא של בית משפט קמא, לפיו מחצית מן הזכויות בשטח הנדון נשארה בידי אבו חיג'לה. באשר לבעלות על המחצית האחרת של חלקת 44 הדונמים, שלגביה התעורר הסכסוך הפנימי בין יורשי הסב, פסק בית משפט זה כי יש להחזיר את הדיון בשאלה זו לבית משפט קמא, משום שמדובר בשאלה עובדתית - מי היה הצד לעסקה עם אבו חיג'לה: האם עלי לבדו, כטענת יורשי עלי, או שמא השיח' תאופיק ובנו עלי במשותף, כטענת בנות האדיה. השופט אנגלרד ציין, כי קיימת סתירה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בנוגע לשאלה זו. מצד אחד, נקבע במסגרת ת"א 815/89 כי מחצית החלקות מגיעה לאפוטרופוס והמחצית השנייה לידי ילדיו של עלי, בעוד שהתביעות של בנות האדיה נדחו. מצד שני, בת"א 1883/91 נקבע כי יורשי השיח' תאופיק זכו במחצית מן החלקות שנתבעו על ידיהם, ומכאן שהכיר בית המשפט המחוזי בזכויותיהן של בנות האדיה. בסיכום פסק דינו, הכריע בית המשפט המחוזי בהתאם לגישתו האחרונה, לפיה יורשות בנות האדיה בחלקים שווים עם יתר היורשים. לנוכח סתירה זו הורה, כאמור, בית משפט זה על החזרת הדיון לבית המשפט קמא.

בית המשפט קמא נדרש למעשה להשיב על שתיים אלה. האחת - "בית המשפט לא קבע כל ממצא עובדתי בשאלה אלו מן המקרקעין שייכים לעסקה עם אבו חיג'לה. שאלה זו יש לבררה בבית המשפט שלדיון"; והשנייה - "אין מנוס להחזיר את הדיון בשאלה זו לבית המשפט המחוזי, כדי שיכריע באופן חד משמעי, מי היה הצד לעסקה עם אבו חיג'לה, שבה הועבר מחצית הזכויות בשטח של 44 הדונמים" (פסקה 49 לפסק הדין בערעור).

7.         בפסק הדין השני, בהשיבו על השאלה השנייה, העדיף בית המשפט קמא את גרסתם של יורשי עלי, לפיה עסקת המוע'ארסה נערכה בין אבו חיג'לה לבין עלי לבדו. בהתאם לכך, קבע כי המחצית הנותרת של חלקת 44 הדונמים תירשם על שמם של יורשי עלי בלבד. בית המשפט סמך פסיקתו זו על שלושה נימוקים: הנימוק האחד הוא מוצג ת/13 ג', לפיו רשומים בספרי המיסים על שמו של עלי 44 דונמים - "היקף קרקע התואם במדויק את התביעה שלפניי" (שם, פסקה 23). הנימוק השני, אליבא דבית המשפט, מתבקש מהגיונם של דברים: מאחר שבכל רישומי הקרקעות בספרי התחמיס (מערכת המס) שהוצגו בפניו לא נמצא עוד שטח שנרכש במשותף על ידי השיח' תאופיק ובנו עלי, לא מתקבל על הדעת שדווקא בחוזה המוע'ארסה עם אבו חיג'לה החליטו הסב ובנו להתקשר בחוזה משותף. הנימוק שלישי נעוץ בסתירה שמצא בית המשפט בעדותה של עפיפה, אחת מבנותיה של האדיה, לגבי הבעלות על הקרקע. לאור הנימוקים הללו נדחתה תביעתן של בנות האדיה בכל הנוגע לחלקת 44 הדונמים.

            ייאמר כבר כאן, כי על חלק זה של פסק הדין לא הוגש ערעור, ולאיש מהצדדים אין השגות על התשובה שניתנה בו לשאלה השנייה שהועמדה להכרעתו של בית המשפט קמא.

8.         אשר לשאלה הראשונה - דהיינו, "אלו מן המקרקעין שייכים לעסקה עם אבו חיג'לה" - קבע בית המשפט קמא כי:

"'חלקת 44 הדונמים' היא השם שבו כינו בעלי הדין בת"א 815/89 את השטח הידוע כיום כחלקות 27, 28 ו-56 בגוש 8888" (פסקה 21 לפסק הדין השני).

בית המשפט הוסיף וקבע:

"באשר ליתר  החלקות שהוחזרו לבית משפט זה בגוש 8888 - הלא הן חלקות 21-22, 29-35, 41-42, 48, 51 ו-53, כאמור בפסקה 22 לעיל, מחצית מהחלקות בגוש זה תירשם על שם האפוטרופוס על נכסי נפקדים, ואילו המחצית השנייה תירשם על שם יורשי השיח' תאופיק לפי צו הירושה. יש להזכיר, כי מתוך אותה מחצית, רבע מהזכויות יירשמו אף הן לטובת האפוטרופוס על נכסי נפקדים, וזאת מכוח היות אחד הבנים, יוסוף, נפקד" (פסקה 26 לפסק הדין השני).

קביעותיו האמורות של בית משפט קמא - לפיהן חלקת 44 הדונמים שבגוש 8888כוללת אך את חלקות 27, 28 ו-56, ואילו החלקות 21-22, 29-35, 41-42, 48, 51 ו-53 שבאותו גוש תחולקנה בין כל יורשי השיח' תאופיק - הן העומדות בלב המחלוקת שבין הצדדים בערעור זה.

טענות הצדדים בערעור